גזר דין בתיק ת"פ 40177-08

זה קיצור מעשה שבגינו נותנת הנאשמת את הדין. ביום 4.06.08 סמוך לשעה 02.00 נהגה הנאשמת ברכב פרטי כשהיא שיכורה ברח' לילינבלום בת"א כשלצידה יושב ידיד בשם אמיר דרור. הנאשמת חצתה את צומת הרחובות לילינבלום-נחלת בנימין בלי לציית לתמרור "עצור" שהיה מוצב בכיוון נסיעתה. היא המשיכה בנסיעה רצופה אל הצומת ותוך כך חזית רכבה פגעה בדופן ימנית אחורית של רכב פרטי נהוג בידי קלי ארביב. רכבה של ארביב סב על צירו מעוצמת הפגיעה ופגע בשלושה עוברי אורח פגיעות קשות מאוד (הולכת הרגל אן קתרין נפגעה בכל גופה ובין היתר סבלה משברים באגן, בצלעות, באף, באחת השיניים וכן מקרע בכבד ומחתכים רבים בגוף. היא נזקקה לניתוח לאישפוז בבית חולים. הולך הרגל פלוריאן רוסר נפגע וסבל משברים בצלעותיו, שבר בגולגולת וחתך בראש. הוא נזקק לטיפול רפואי ואושפז בבית חולים. הולך הרגל נועם אליס נחבל בגשר האף ובברך שמאל. קלי ארביב סבלה מכאבי ראש וצוואר ונוסעת נוספת ברכבה של ארביב נחבלה בפניה וסבלה משבר בעצמות האף). כמו כן, ניזוקו שני כלי הרכב. הנאשמת לא עצרה במקום התאונה. היא נמלטה בנסיעה תוך סיכון עוברי דרך שניסו למנוע את הימלטותה. היא לא שעתה לבקשותיו של אמיר דרור לעצור את הרכב. לאחר שעברה את מותר הלילה בביתה התייצבה כ-8 שעות לאחר התרחשות התאונה, בתחנת המשטרה. היא נדרשה למסור דגימת שתן לשם בדיקת שכרות אך סרבה לכך ועמדה בסרובה גם לאחר שהוסברה לה משמעות הסרוב.

על בסיס עובדות אלה הורשעה הנאשמת בעבירות של נהיגה ברכב ברשלנות ובקלות ראש תוך גרימת תאונה שבה נחבל אדם חבלה של ממש; נהיגה בשכרות; אי ציות לתמרור; הפקרה אחרי פגיעה וסרוב למסור דגימת שתן.

הנאשמת, סטודנטית למשפטים, שסיימה את חוק לימודיה ואמורה להתחיל את תקופת ההתמחות. התאונה התרחשה כשהיא היתה תלמידת השנה השניה. התאונה ונסיבותיה מתוארת מפי הנאשמת כהתרחשות חריגה ובוודאי לא מאפיינת את דרכה ואורחותיה. בעברה של הנאשמת הרשעה פלילית מתקופת השרות הצבאי בעניין החזקת סמים לצריכה עצמית. וכן 6 הרשעות תעבורה (ללא מעורבות בתאונות דרכים).

עו"ד ניסים אדורם שבמשרדו עובדת הנאשמת כמזכירה משפטית מזה שנתיים וחצי העיד על התרשמות מחריצותה, יעילותה, אמינותה ויושרה בעבודה. הנאשמת מצידה מסרה שהיא מלאת צער וחרטה על ההתרחשות ועל תוצאותיה.

מצד התביעה התקבל דיווח על מצבם הנוכחי של נפגעים שלפחות חלק מהם סובלים עד עצם היום הזה מהתוצאות הקשות של התאונה.

התובעת ביקשה לגזור לנאשמת עונש מאסר בפועל לצד עונש פסילה מלנהוג בכלי רכב כלשהו לתקופה ארוכה וכן להורות על פיצוי לנפגעים. הבקשה נומקה בחומרתן היחסית של הנסיבות. הנסיבות מהוות שילוב של נהיגה חסרת זהירות שהיא תוצאה של שכרות ובפגיעה ובחבלה חמורה בבני אדם שאליהן מצטרפת הפקרת קורבנות התאונה והימלטות מן הזירה בצורה שסיכנה את שלומם של הסובבים ובסיום גם מעשה שתכליתו להכשיל את חקירת נסיבות התאונה על ידי סרוב לתת תדגימת שתן.

התובעת הצביעה על כמה וכמה פסקי דין שבהם מודגשה וחומרתה המרובה של עבירת נהיגה בשכרות ושל עבירת ההפקרה לאחר תאונה.

הסנגור ביקש בכל לשון של בקשה להימנע מעונש מאסר ממשי. לדעתו יש להסתפק בעבודות לתועלת הציבור ובהעמדת הנאשמת למבחן. הטעם העיקרי לכך נעוץ בחריגותו של המקרה ביחס לאורח ההתנהגות הכללי של הנאשמת והחשש שעונש מאסר ישים לאל את שאיפתה הגדולה להשלים את שלב ההתמחות ולזכות בהסמכה כעורכת דין.

הסנגור ציין שהחלטת הנאשמת להתגונן במשפט הוכחות שנמשך לאורך זמן ניכר התבררה להיות נכונה שכן הנאשמת זוכתה מפרט אישום אחד וגם בהקשר לאישום בדבר הפקרה לאחר התאונה הורשעה הנאשמת בחלופה מקלה יחסית. הוא ציין את חלקו של אמיר בהתרחשויות השונות והשיג על כך שהתביעה נמנעה מנקיטת צעדים נגדו. בסך הכל הסנגור גורס שהתאונה נבעה מחוסר מיקוד רגעי והמשכה נבע מתחושה סובייקטיבית של הנאשמת שהתאונה לא היתה אלא "תאונת פח בלבד). גם הסנגור הצביעה על פסקי דין מצידו שבהם ננקטה גירשה אונשית מקלה שלא כללה עונש מאסר בפועל.

אין מי שחולק על מימד החומרה הרב השולט על נסיבות ההתרחשות  שהיא נושא לכתב האישום דנן. לדעתי אם כל חטאת בהקשרה של פרשה זו היא העובדה הפשוטה של הנאשמת התעקשה לנהוג כשהיא הלומת אלכוהול. כיוון ששתיה ואפילו שתיה לשוכרה מותרת על פי הדין בישראל, לא לי כשופט, להרהר אחר מידותיה של הנאשמת שהעידה על עצמה שהיא אמנם לא בליינית ומתהוללת אבל היא אוהבת לשתות משקאות משכרים. נראה לי שחובתי כשופט לבקר באורח נוקב וחריף את עצם העובדה שאחרי ששתתה משקאות אלכוהוליים - תהא מידת השתיה אשר תהא - ההינה לאחוז בהגה. נהג שיכור העושה את דרכו עלי דרך, במיוחד בטבורה של עיר, הרי הוא כ"פצצה מתקתקת". הוא נושא במו ידיו גורל אנשים שעלול להיות גורל אכזר. הפרשה דנן תוכיח. אכן למזלה של הנאשמת ולמזלם של עוברי הדרך במקום התאונה לא קיפח איש את חייו. אין כמובן ביטחון שכך קרה לעולם. נהג שיכור היוצא לדרכו חייב לדעת שהוא מהווה סיכון גם לחייו הזולת. כל זה בלי לגרוע מן הכאב והייסורים של נפגעי התאונה הקונקרטית.

האמירה: "אם שותים - לא נוהגים" החלה להדהד בציבור זמן רב לפני שהתאונה דנן התרחשה. העובדה שהנאשמת נטלה את ההגה בידיה חרף היותה שתויה מוכיחה שאין הפנמה מספקת של אותה אמירה ושאין בפרסום הרב שניתן לאותה אמירה די כדי לעקור את התופעה של נהיגה בשכרות מן השורש. אין עצה ואין תושיה בעניין זה אלא בהעלאה ניכרת של מה שמכונה "רף הענישה". אולי כך תופנם הסכנה הנעוצה בנהיגה בשכרות ותחדור אל תובנת הנהגים.

העבירה של הפקרה לאחר תאונה גם באספקט של עצם ההסתלקות ממקום התאונה מבלי לעמוד על תוצאותיה, נתפסת כעבירה חמורה החותרת מתחת ללפני יסודות בסיסיים של ערכים מוסריים ולא רק ערכי שמירת חוק. ההפקרה  פוגעת, כמובן,  ביכולת לבצע תחקור הולם של התאונה ולעיתים היא גם מהווה תשתית למניעת הושטת עזרה מידית לנפגעים. יש לה גם מימד נוסף המשקף היעדר הכרה של הנהג הנמלט באחריותו למעשה. זניחת מקום התאונה כמוה כגלגול האחריות אל הנפגע בלבד. בכך יש כדי להסביר את העונש הכבד למדי שננקב בחוק לצד העבירה הזאת ואת ההתייחסות המחמירה ברוב המקרים של בתי המשפט.

העבירות שהנאשמת הורשעה בהן יבוצעו מתוך מודעות לנסיבות (ייתכן כמובן שאי הציות לתמרור "עצור" נבע מחוסר מודעות להימצא התמרור, אלא שחוסר מודעות זה הוא פרי ההחלטה המודעת לנהוג תחת השפעת אלכוהול). על כן אי אפשר לאפיין את המקרה הזה כחוסר תשומת לב רגעית. הנאשמת פשעה והוסיפה פשע על פשע.

לאחר שקילת הטענות מכאן ומכאן ועל פי ההשקפה שהבעתי לעיל אני גוזר את עונשה של הנאשמת כדלקמן:

א)            בשל העבירות של נהיגה ברשלנות ובקלות ראש תוך גרימת תאונה וחבלה של ממש לאדם, נהיגה בשיכרות והפקרה לאחר פגיעה - עונש כולל של 3 שנות מאסר שמהן שנתיים מאסר לנשיאה בפועל. יתר המאסר על תנאי למשך 3 שנים מתום המאסר והתנאי הוא שלא תעבור עבירה מן העבירות הנ"ל. נוסף לכך אני דן את הנאשמת בגין עבירות אלה לפסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה מכל סוג למשך 3 שנים שמהן שנתיים בפועל ובמניינן תקופות הפסילה המנהלית עד כה. והיתרה על תנאי לשנתיים והתנאי כפי המוגדר בחוק.

ב)            בגין העבירה של אי ציות לתמרור אני דן את הנאשמת לקנס של 1,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו וכן ל-3 חודשי פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה מכל סוג. עונש פסילה זה חופף לעונש הפסילה הנזכר לעיל.

ג)             בשל העבירה של סירוב למסור דגימת שתן - 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור אותה עבירה וכן 1,000 ש"ח קנס או חודש מאסר תמורתו.

נוסף לעונש האמור תפצה הנאשמת את נפגעת התאונה אן קתרין, ואת הנפגע פלוריאן רוסר בסכום של 1,500 ש"ח כל אחד.

הקנס והפיצויים ישולמו עד  27.6.10.